על עולמן של אוניות צובר

אוניות צובר הן אוניות סוחר ענקיות המיועדות להובלה ימית של סחורות בתפזורת. על סיפונן של אוניות צובר אין מעמיסים מכולות, אלא סחורה בתפזורת המאופסנת במחסני ענק בעלי קיבולת של אלפי טונות שכל אחד מהם נקרא סַפְנָה. אוניות הצובר הגדולות ביותר משמשות להובלת פחם, עפרות מתכת ולעיתים גם גרעינים.

הובלת פחם לישראל מתבצעת בשני סוגי אוניות: Capesize ו-Panamax, כאשר אניה מסוג Capesize יכולה לשאת משקל העולה על 200,000 טון. (יחד עם המשקל העצמי של האונייה) ואונייה מסוג Panamax יכולה לשאת משקל העולה על 80,000 טון.

עומק אוניית פחם (מתחת למים) הוא כמו בניין בן 6 קומות, גובה כל ספנה (מחסן פחם) הוא כ- 18 מטר אורך ותכולת כל ספנה 20,000-18,000 טון.

"כן, היה זה חבר עז מאין כמוהו" (נתן אלתרמן)

מאז ספני שלמה המלך, עברו הרבה מים באוקיינוסים ויורדי הים השתנו באופיים ובמראם. למי שמצפה לראות חבורת גברתנים שרירית ועטויית קעקועים הרוחשת על פני הסיפון – מחכה הפתעה. את אוניות הסוחר מאיישים בעיקר פיליפינים וסינים צנומים, עטויים בסרבלי עבודה וקסדות בטיחות.

תפקידם לתחזק את האונייה במהלך המסע הימי והעגינה בנמלים השונים, לשמור  על יציבות האונייה במהלך הפריקה והטעינה, לנווט את האונייה למחוז חפצה בהתאם לחוזה ההובלה הימית ולתאם את הגעתה מול נמלי היעד ותחנות הדלק הימיות.

אמצעי הגנה מפני פיראטים על סיפון אניית פחם

אמצעי הגנה מפני פיראטים על סיפון אניית פחם

איפה הרומנטיקה?

בחלק מהנמלים בעולם מתבצעת הפריקה בלב ים באמצעות רפסודות ייעודיות וצוות האונייה אינו רשאי לרדת אל החוף אפילו לשעות אחדות. כשהפריקה מסתיימת ממשיכה האונייה במסעה  אל היעד הבא. דרך ההתנהלות המודרנית של אוניות בלב ים, הורידה את המסך על סיפורי הרומנטיקה הימית, המתארים מלחים יפי תואר שלהם ממתינה אהובה בכל נמל.

מכל סיפורי הרומנטיקה שרד דווקא סיפורם של הפיראטים. אוניות שודדי הים משגשגות בעיקר באזורים נידחים או במקומות בהם שוררת אנרכיה שלטונית, המקשה על אכיפת החוק. הפיראטים המודרניים משתלטים על אוניות ענק כשהם נושאים נשק ומאיימים על צוות האונייה. לאחר מכן, הם סוחטים את בעלי האוניות ודורשים דמי כופר תמורת האונייה והמשא היקר שעליה.

חברת הפחם נאלצת לשנות מסלולי אוניות מחשש ממתקפות פיראטים.

עוקף פיראט – הדרך הארוכה-הקצרה

על מנת שלא לסכן אנשי צוות ומטעני פחם יקרים העושים דרכם לישראל, בוחרת חברת הפחם פעמים רבות להאריך את מסען של האוניות ולהימנע ממעבר דרך באב אל מנדב (מיצר עדן) ומעבר דרך תעלת סואץ. אזור זה נחשב לאחד האזורים המועדים לתקיפות פיראטים מסומליה. הארכת המסע אמנם מייקרת אותו, אבל לצד שיקול זה נלקחים בחשבון העלות הגבוהה ממילא של מעבר דרך תעלת סואץ והסיכון למטען ולאנשי הצוות.