שוק הפחם – הסינים משנים את כללי המשחק

עד שנת 2003, נמנתה סין על יצואניות הפחם הגדולות. החל משנה זו, ובעקבות תהליכי שינוי שהפכו את סין למדינה בצמיחת ענק, מעצמה תעשייתית שעוברת תהליכי אורבניזציה ולכן צורכת הרבה יותר חשמל, החלה סין לצרוך פחם יותר מכושר הייצור העצמי שלה. התוצאה של תהליך זה היתה הפיכתה של סין מיצואנית פחם ליבואנית ענק ולעליה חדה ומתמדת במחירי הפחם העולמיים.

החל משנת 2014 חלה ירידה בקצב הצמיחה הכלכלית בסין. הירידה גרמה לקיטון הביקוש לפחם והקטנת היבוא, ותרמה לירידה במחירי הפחם העולמיים. במטרה לעודד את הכלכלה המדשדשת ולעצור את ההאטה, הממשלה הסינית יצרה תמריצים פיסיקאליים ומוניטריים, ובין הצעדים הבולטים שננקטו היו הורדת הריבית על ההלוואות והגדלת ההוצאה הממשלתית. במקביל, על מנת להתמודד עם בעיות בנושאי איכות הסביבה ולהגן על סקטור הכרייה המקומי מפני הפסדים, הממשלה נקטה בצעדים חריגים של קיצוץ בהיצע הפחם המקומי.

בעקבות ההקלות במתן האשראי, בשנת 2016 התעשייה בסין החלה לצמוח בשיעור גבוה יותר מהצפי שהיה בתחילת השנה, אך הקיצוץ המאסיבי בתפוקת הפחם הוביל למחסור בשוק המקומי, לגידול משמעותי בייבוא הפחם לסין, וכתוצאה מכך לעליית מחירי הפחם בשוק הבינלאומי.

סין ממשיכה להיות יצרנית וצרכנית הפחם הגדולה בעולם. ייצור הפחם המקומי עומד על כ- 3.5 מיליארד טון בשנה, ובשנת 2018 היא יבאה כ- 280 מיליון טון פחם מכל הסוגים. כמות הפחם הנצרכת בסין ממשיכה לגדול, אך נתח הפחם בתמהיל הדלקים לייצור חשמל יורד בהתאם ליעד שהוצב (ירידה מ- 64% בשנת 2015 ל- 58% בשנת 2020). את מקומו של הפחם תופסים הגז והאנרגיות המתחדשות.

יחד עם זאת, מדינות נוספות באסיה וביניהן הודו, דרום קוריאה, טאיוואן, מלזיה ואחרות עוברות תהליך צמיחה המביא לגידול בביקוש לאנרגיה.

מסין ועד הודו

הודו הפכה גם היא למעצמת תעשייה הצורכת הרבה יותר חשמל וכתוצאה מכך גם פחם. יחד עם זאת, ההשפעה על מחירי שוק הפחם הבינלאומי איננה ברורה, הודו אמנם הגדילה מאוד את יבוא הפחם בשנים האחרונות והפכה ליבואנית הגדולה בעולם, אך נראה שהגיעה לשיא היבוא. קצב גידול היבוא אינו צפוי לעלות באופן ניכר, שכן הודו נחושה להגדיל באופן משמעותי את יכולת יצור הפחם המקומי על חשבון היבוא.

הפחם יכול להתחמם מעצמו ולהידלק.