תהליך שריפת הפחם המוכר לנו מסרטי הקולנוע הוא זה שבו נהגי קטר מפוייחים או פועלים שחורים (תרתי משמע) בבטן האונייה מערימים פחמים לתוך תנורים בוערים על מנת לייצר קיטור שיניע את מנועי הרכבת או האונייה. מאז המהפכה התעשייתית, עבר תהליך שריפת הפחם שינויים עצומים. לא עוד פועלים מיוזעים ומפוייחים ליד תנורי ענק. לא עוד הערמה ידנית של פחם לתוך תנורים.

מה שנכנס

טרום תהליך השריפה נטחנים גושי הפחם לאבק. הפחם מגיע אל המסוע בגודל מקסימאלי של עד 50 מ"מ ועובר טחינה לאבק דקיק עד לרמה של מתחת ל- 200 מיקרון. את הפחם הטחון מזריקים באמצעות אוויר חם היישר אל דוד הבעירה, שבתוכו ישנו ואקום אשר נועד למנוע דליפות מהדוד החוצה.

תהליך הבעירה

שריפת הפחם בדוד יוצרת טמפרטורות גבוהות מאוד, בין 1300 ל- 1700 מעלות צלזיוס. קירות דוד השריפה עשויים צנרת פלדה ובתוכם זורמים מים הנהפכים מהחום לקיטור. הקיטור מסובב את כנפי הטורבינה,  והיא מפעילה את הגנרטור המייצר חשמל. מהטורבינה עושה הקיטור את דרכו למתקן עיבוי, שהופך את הקיטור חזרה למים החוזרים לדוד וחוזר חלילה.

שריפת פחם – מבט לתנור

ותאמר הטורבינה: "יהי אור"

קצת נתונים: גנרטור אחד, של 550 מגה וואט/שעה מייצר ביממה כ-12.5 אלף מגה ואט חשמל. לשם הבנת קנה המידה: אם תדליקו בביתכם את כל מכשירי החשמל והאורות הם יצרכו בסביבות 5 קילו ואט לשעה. גנרטור אחד מייצר כ- 12.5 מיליון קילו ואט/שעה ליום.

כמות הפחם המובלת באונייה זהה לכמות שניתן להוביל בלמעלה מ-500 משאיות פחם (משאית של 350 טון).

יש מניין

בשתי תחנות הכוח הפחמיות בישראל פועלות 10 יחידות ייצור מהן 6 יחידות גדולות המייצרות 550 מגה וואט/שעה כל אחת ועוד 4 יחידות קטנות יותר המייצרות 350 מגה וואט/שעה כל אחת.

מה שיוצא

בתהליך שריפת הפחם נוצר אפר פחם מרחף ואפר תחתית וכן נפלטים גזים מסוגים שונים אשר ביציאתם מדוד השריפה לארובה עוברים דרך מְשַקְעִים אלקטרוסטטיים, הלוכדים את מרבית האפר המרחף (אפר התחתית שוקע לתוך בריכת מים בתחתית הדוד ומשם מפונה החוצה).

פחות מאחוז מחלקיקי האפר המרחף מועברים עם גזי הפליטה דרך סולקני גופרית המכילים בתוכם תמיסת אבן גיר. באופן זה מסולקות תחמוצות הגופרית שבתוכם (SOx) וכתוצר לוואי נוצר גבס. בשלב זה, הגזים מופחתי פליטות מזהמים יחד עם הקיטור הנוצר כתוצאה מהתהליך הכימי בתוך סולקני הגופרית, עושים את דרכם החוצה דרך הארובה המגיעה לגובה רב כדי להבטיח פיזור אופטימלי.

ממשל תאגידי (Corporate Governance) הוא מכלול התהליכים, המנהגים, המדיניות, החוקים, המוסדות ומבני הבקרה שלפיהם מתנהל ומבוקר ארגון. משטר ארגוני מגדיר גם את היחסים בין מחזיקי העניין השונים ואת יעדי המשילות של הארגון. מחזיקי עניין עיקריים הם בעלי המניות, ההנהלה והדירקטוריון. מחזיקי עניין נוספים הם העובדים, הספקים, הלקוחות, בנקים ומלווים אחרים, רגולטורים והקהילה בה פועל הארגון. ממשל תאגידי תקין מהווה את התשתית להתנהלות אתית וערכית של העסק ביתר תחומי האחריות החברתית.

אחריות תאגידית בחברת הפחם

חברת הפחם  מייחסת חשיבות עליונה להתנהלות תקינה ומתקדמת של דירקטוריון החברה ולעמידה בכל היבטי הרגולציה – חוקים, הוראות וכללים אחרים. כחלק מאחריותו ומחויבותו של הדירקטוריון לממשל תאגידי תקין, עליו להיות כשיר להובלת הארגון, כולל בנושאים הקשורים לקיום וקידום אחריות תאגידית, הקפדה על קיום בקרה תמידית על הארגון, הימנעות מניגוד עניינים ועמידה בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר.

הקשר עם חברת החשמל

בהיותה חברת בת של חברת החשמל, מהווה חברת החשמל בעל עניין מרכזי בסביבה האסטרטגית והתפעולית של חברת הפחם. תמהיל הדלקים של חברת החשמל, גוזר למעשה את יעדי מלאי הפחם אותם צריכה החברה לספק. כמו כן, סל הפחם המפרט את הרכב סוגי הפחם שעל החברה לרכוש, (על פי מקור, איכות נדרשת וקריטריונים נוספים) נקבע בעצה אחת עם חברת החשמל.

יחסי חברת החשמל וחברת הפחם באים לידי ביטוי גם בתחום הממשל התאגידי, שכן חלק מהדירקטורים שלה הינם עובדי חברת החשמל.

מצבור פחם בתחנת הכוח

רגולציה

מתוקף היותה חברה בת ממשלתית העוסקת בתחום שהוא בעל חשיבות לאומית והשפעה על המשק הישראלי, חלים על חברת הפחם שורה של מספר חוקים ותקנות (הן ברמה הלאומית והן ברמה המוניציפאלית) ובפעילותיה ממשקים רבים עם גופים רגולטורים וגורמים אחרים.

בין הגופים הרגולטורים המרכזיים המשפיעים על פעילות החברה, ניתן למנות את הבאים:

• ועדות שרים ממשלתיות אד הוק – לועדות אלה השפעה על מבנה החברה ותחומי אחריותה במשק החשמל. לדוגמה, בשנת 2001 החליטה ועדת שרים להפריט את החברה בדרך של מכירת כל מניות המדינה בחברה לחברת החשמל.
• המשרד להגנת הסביבה – מפקח על החברה בתחום איכות הסביבה ודורש עמידה בתקנים בשימוש הפחם, למשל תקן לשימוש באפר הפחם.
• רשות החשמל – תעריף החשמל הנקבע ע"י רשות החשמל משפיע על תמהיל הדלקים שרוכשת חברת החשמל ודרך כך גם על פעילות חברת הפחם.
• רשות החברות הממשלתיות – חברת הפחם כפופה לחוק החברות הממשלתיות הנאכף על ידי רשות החברות הממשלתיות, כמו כן, הרשות מפרסמת מעת לעת תקנות והנחיות המחייבים את החברה לעמוד ברגולציה משתנה או חדשה.
• מינהל הדלק – ייבוא הפחם לישראל  דורש את הנפקתו של רישיון ייבוא  באמצעות מינהל הדלק במשרד התשתיות הלאומיות.

צנרות המשמשות בתהליך ייצור החשמל

בין החוקים והתקנות המאפיינים את הסביבה החוקית בה מתנהלת החברה ניתן למנות:

• תקנון החברה והחלטת הממשלה מכוחה הוקמה.
• חוק החברות הממשלתיות, הנחיות רשות החברות הממשלתיות (למינוי הדירקטוריון, למינוי מבקר פנים, לניהול סיכונים וכיוצ"ב.
• חוקים ותקנות הנוגעים למבנה הבעלות של החברה ולמבנה משק החשמל בישראל.
• חוק חובת המכרזים.
• יישום SOX סעיפים 302 ו- 404.
• תקנות החברות הממשלתיות והנחיות רשות החברות הממשלתיות (למינוי הדירקטוריון, למינוי מבקר פנים, לניהול סיכונים וכיוצ"ב).
• חוקים בתחום איכות הסביבה הגורמים להגבלת שימוש בסוגי פחם מסוימים ודרישת רמת גופרית ממוצעת מקסימלית נמוכה ביותר, קביעת תקן לשימוש באפר ושמירה על ניקיון המים מזיהומים שונים.

פחם המיועד לייצור חשמל, עושה את דרכו ארצה באוניות צובר ענקיות. אל האוניות הוא מגיע הישר ממכרות הפחם באמצעות רכבות או מסוע ייעודי המשנע אותו ושופך אותו לתוך מחסני האוניות.

במקומות אחרים בעולם, מתבצעת הובלת הפחם גם בדרך היבשה באמצעות רכבות, אבל בשל מיקומה הגיאוגרפי של ישראל, פתרונות של הובלה יבשתית הם בלתי ישימים. ישראל מייבאת פחם בדרך הים בלבד ממכרות שיש להם נגישות מהירה ונוחה לנמלי ים, בהם מותקן מסוע לשינוע הפחם אל בטן האונייה.

תמונה מתוך מסוע הפחם

אוניית צובר – המספרים

אורכה של אוניית צובר נע בין 290 ל- 310 מ' ובבטנה ממוקמים בין 7 ל– 9 מחסני ענק שתכולת כל אחד מהם עומדת על כ- 20,000-18,000 טון פחם

האוניה הגדולה ביותר שפקדה את ישראל היא SG Enterprise כשעליה מטען פחם במשקל 211,485 טון.

זמן מסע

זמן המסע הימי תלוי, כמובן, במרחק מנמל המוצא. אוניית צובר משייטת במהירות של כ- 12-11 קשר (בסביבות 22-20 קמ"ש). מסע ימי מרוסיה לישראל אורך כ- 19 יום, מקולומביה כ- 23 יום, מדרום אפריקה דרך תעלת סואץ כ-25 יום, ושלא דרך התעלה כ- 30 יום. משך המסע מושפע מפרמטרים נוספים, כגון: מזג אוויר, מהירות האונייה, תקלות וכיו"ב.

שמים ברקס

את כניסת האונייה לנמל צריך לתכנן היטב מראש. תחשבו על זה, כאשר מדובר באוניית ענק ששוקלת 20,000 טון ובמחסניה עוד כ- 160,000 טון פחם, צריך לקחת בחשבון מרחק של כחצי ק"מ לעצירה. כל אוניית צובר מאויישת על ידי כ- 24-20 אנשי צוות שבין יתר תפקידיהם אחראים על תכנון מסלול בטוח לאונייה אל הים הפתוח ולתוך נמלי הפריקה.

אוניית צובר נקשרת אל מזח הפחם

סוף הדרך

אוניות פחם נפרקות בנמלים שבהם יש מסוע ייעודי להובלת פחם. פריקת האוניות מתבצעת על ידי מנופי ענק הנושאים כפות איסוף (Grab) שתכולת כל אחת מהן 22 טון. 3-2 מנופים עובדים ברצף כדי לפרוק את הפחם ממחסני הענק שבבטן האונייה. הפחם מועבר מהכפות לתוך משפך ענק שפתחו ניצב מעל מסוע הפחם והמסוע מוביל את הפחם הישר אל השטח הייעודי בחברת החשמל.

במהלך פריקת הפחם מופעלים על אוניית הצובר לחצים משמעותיים הנובעים מהשינוי במשקל הפחם ככל שהמחסנים מתרוקנים ממטענם.  תפקידם של אנשי צוות האונייה הוא גם לפקח  שהפריקה תתבצע בצורה מאוזנת בין המחסנים והאונייה תישאר מיוצבת ובטוחה מפני התבקעות וטביעה.

המסע האחרון

את מסעו האחרון עושה הפחם במסוע נוסף הישר אל דודי הקיטור, המייצרים את האנרגיה הדרושה להפקת חשמל.

אוניות צובר הן אוניות סוחר ענקיות המיועדות להובלה ימית של סחורות בתפזורת. על סיפונן של אוניות צובר אין מעמיסים מכולות, אלא סחורה בתפזורת המאופסנת במחסני ענק בעלי קיבולת של אלפי טונות שכל אחד מהם נקרא סַפְנָה. אוניות הצובר הגדולות ביותר משמשות להובלת פחם, עפרות מתכת ולעיתים גם גרעינים.

הובלת פחם לישראל מתבצעת בשני סוגי אוניות: Capesize ו-Panamax, כאשר אניה מסוג Capesize יכולה לשאת משקל העולה על 200,000 טון. (יחד עם המשקל העצמי של האונייה) ואונייה מסוג Panamax יכולה לשאת משקל העולה על 80,000 טון.

עומק אוניית פחם (מתחת למים) הוא כמו בניין בן 6 קומות, גובה כל ספנה (מחסן פחם) הוא כ- 18 מטר אורך ותכולת כל ספנה 20,000-18,000 טון.

"כן, היה זה חבר עז מאין כמוהו" (נתן אלתרמן)

מאז ספני שלמה המלך, עברו הרבה מים באוקיינוסים ויורדי הים השתנו באופיים ובמראם. למי שמצפה לראות חבורת גברתנים שרירית ועטויית קעקועים הרוחשת על פני הסיפון – מחכה הפתעה. את אוניות הסוחר מאיישים בעיקר פיליפינים וסינים צנומים, עטויים בסרבלי עבודה וקסדות בטיחות.

תפקידם לתחזק את האונייה במהלך המסע הימי והעגינה בנמלים השונים, לשמור  על יציבות האונייה במהלך הפריקה והטעינה, לנווט את האונייה למחוז חפצה בהתאם לחוזה ההובלה הימית ולתאם את הגעתה מול נמלי היעד ותחנות הדלק הימיות.

אמצעי הגנה מפני פיראטים על סיפון אניית פחם

איפה הרומנטיקה?

בחלק מהנמלים בעולם מתבצעת הפריקה בלב ים באמצעות רפסודות ייעודיות וצוות האונייה אינו רשאי לרדת אל החוף אפילו לשעות אחדות. כשהפריקה מסתיימת ממשיכה האונייה במסעה  אל היעד הבא. דרך ההתנהלות המודרנית של אוניות בלב ים, הורידה את המסך על סיפורי הרומנטיקה הימית, המתארים מלחים יפי תואר שלהם ממתינה אהובה בכל נמל.

מכל סיפורי הרומנטיקה שרד דווקא סיפורם של הפיראטים. אוניות שודדי הים משגשגות בעיקר באזורים נידחים או במקומות בהם שוררת אנרכיה שלטונית, המקשה על אכיפת החוק. הפיראטים המודרניים משתלטים על אוניות ענק כשהם נושאים נשק ומאיימים על צוות האונייה. לאחר מכן, הם סוחטים את בעלי האוניות ודורשים דמי כופר תמורת האונייה והמשא היקר שעליה.

חברת הפחם נאלצת לשנות מסלולי אוניות מחשש ממתקפות פיראטים.

עוקף פיראט – הדרך הארוכה-הקצרה

על מנת שלא לסכן אנשי צוות ומטעני פחם יקרים העושים דרכם לישראל, בוחרת חברת הפחם פעמים רבות להאריך את מסען של האוניות ולהימנע ממעבר דרך באב אל מנדב (מיצר עדן) ומעבר דרך תעלת סואץ. אזור זה נחשב לאחד האזורים המועדים לתקיפות פיראטים מסומליה. הארכת המסע אמנם מייקרת אותו, אבל לצד שיקול זה נלקחים בחשבון העלות הגבוהה ממילא של מעבר דרך תעלת סואץ והסיכון למטען ולאנשי הצוות.

עד שנת 2003 נעו מחירי הפחם בעולם בין 20$ ל- 30$ לטון. בשנת 2008 האמיר מחיר טון פחם למחיר שיא של 200$ לטון ומאז הוא ידע עליות ומורדות. בין השנים 2020-2009 מחירי הפחם העולמיים נעו בטווח של 50$-100$ לטון ולרוב לא חצו את רף ה- 100$ לטון. בשנים אלו עיקר הביקוש לפחם עבר מהשוק האטלנטי לשוק הפאסיפי, גז זמין ומעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות תרמו לירידה בביקוש לפחם באירופה ובארה"ב. מנגד, הצמיחה התעשייתית, בעיקר בסין ובהודו הובילו, הן לגידול בתפוקת הפחם המקומית שלהן והן לגידול בביקוש שלהן לפחם מיובא. בשנים 2022-2020 שוק הפחם, בדומה לשווקי הנפט והגז הטבעי, חווה שלוש שנים סוערות כתוצאה ממגפת הקורונה בשנת 2020. ההתאוששות החזקה שלאחר המגפה בשנת 2021 ומשבר האנרגיה העולמי לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022, שבשיאו הרקיעו מחירי הפחם לשיא של כל הזמנים וחצו את רף ה- 400$ לטון. החל משנת 2023, שוק הפחם היה פחות תנודתי וחזר לדפוסים מוכרים יותר: ירידות בארה"ב ובאירופה והמשך צמיחה באסיה.

המעבר למזרח

• צריכת הפחם העולמית טיפסה לשיא חדש של כל הזמנים בשנת 2022 ובשנת2023 היתה גבוהה אף יותר מזו של 2022. הצמיחה החזקה באסיה הן בייצור חשמל והן בתעשייה עלתה על הירידות בארה"ב ובאירופה.
• סין, הודו ומדינות דרום מזרח אסיה יחד היוו 3 מתוך 4 טון פחם שנצרכו ברחבי העולם בשנת 2023.
• היצע הפחם בשנת 2023 גדל גם הוא. למרות שלא עלו לאוויר פרויקטים חדשים בקנה מידה גדול, המחירים הגבוהים ב- 2022 הותירו את חברות כריית הפחם עם מאזנים חזקים יותר, וסיפקו להן הזדמנות להשקעות ולשימור הציוד.
• שלוש יצרניות הפחם הגדולות – סין, הודו ואינדונזיה – הגדילו במהירות את הייצור המקומי במהלך 2022 כדי למתן את החשיפה מחירי השוק הגבוהים – והגיעו כל אחת לשיאים של כל הזמנים בשנה זו. מגמה זו של עלייה בייצור נמשכה גם בשנת 2023.

ונפתח בסיפור. כשצ'רצ'יל נשאל בערוב ימיו, איך הוא מרגיש ביחס לזקנה, הכאבים והחולי, הוא השיב – בהתחשב באלטרנטיבה, מצוין.

כשאנו שוקלים על כף המאזניים את השימוש בפחם לצורך הפקת חשמל אל מול הנזקים שהוא מסב לאיכות הסביבה – גם לנו כדאי לחשוב במונחים של אלטרנטיבות.

אלטרנטיבות לשימוש  בפחם לצורך הפקת חשמל

נפט (מזוט) לנפט שלושה יתרונות מרכזיים: הוא אוצר בתוכו הרבה מאוד אנרגיה, הובלתו זולה יחסית והוא מתאים לשימוש גם בכלי תחבורה. חסרונותיו המרכזיים הם שהוא מזהם יותר מכל מקורות האנרגיה האחרים, מחירו יקר והוא נתון לשליטת מדינות ספורות ברחבי העולם, שמרביתן עויינות לישראל. בנוסף, על פי תחזיות מדעיות שונות, עתודות הנפט העולמיות המוכחות יספיקו רק עד אמצע שנות ה- 50 של המאה העשרים ואחת.

גז טבעי גז טבעי הוא מקור אנרגיה "נקי" שכמעט ואינו פולט רעלים לסביבה ומצוי בשפע במקומות רבים בעולם. מחירו זול יחסית לחומרים מתכלים אחרים המשמשים להפקת אנרגיה, אך הובלתו למרחקים ארוכים מתבצעת במצב צבירה נוזלי בלבד ומייקרת את השימוש בו. בשנים האחרונות בוצעו מספר קידוחי נפט וגז במדף היבשתי של ישראל (קרקעית הים התיכון המשתפלת מהיבשה אל מתחת לים בשיפוע מתון) וחלקם אף הוכתרו בהצלחה.

לאחר כריית הפחם מהאדמה, מתחייבות בעלות הזיכיון להחזיר את מצב הקרקע לקדמותו.

אנרגיות חלופיותכדי לצמצם את התלות במקורות אנרגיה מזהמים ו/או מתכלים, פותחו בעולם טכנולוגיות ושיטות נוספות להפקת חשמל, תוך ניצול של איתני הטבע ופיתוחים מדעיים כגון:

•  הפקת חשמל הידרואלקטרי – שיטה הפועלת בהצלחה בעיקר בנורבגיה, שבה מים הזורמים בעוצמה רבה ממפלי ענק מניעים טורבינות לייצור חשמל.

• הפקת חשמל באנרגיה גרעינית – בשיטה זו מופק החשמל מהאנרגיה הנוצרת בכור גרעיני כתוצאה מביקוע גרעין האטום. שיטה זו שנוייה במחלוקת בשל החשש לחיי אדם ולסביבה במקרה של תקלה בכור, בשל הסיכון המתמיד לחיי העובדים בו ובשל הפסולת הרדיואקטיבית, תוצר לוואי של תהליך הייצור.

• הפקת חשמל באמצעות טורבינות רוח – שיטה זו פועלת במקומות רבים בעולם ובעיקר ברחבי אירופה. אנרגיה המבוססת על תנועת ועוצמת הרוח אינה מבטיחה רציפות בייצור החשמל, כרוכה בהקמת חוות יקרות של טחנות רוח המכערות ופוגעות בסביבה ויוצרות זיהומי רעש.

• הפקת חשמל באמצעות אנרגיה סולרית – לכאורה, אנרגיית השמש היא אנרגיה זמינה שניתן להמיר אותה לאנרגיה תרמית להפעלת מנועי חום לייצור חשמל או ישירות לחשמל באמצעות תאים פוטו–וולטאים. הבעיה המרכזית בתהליכי ייצור חשמל המבוססים על אנרגיית השמש היא התלות בשינויי מזג האוויר ובצורך ביצירת מערכות גיבוי לשעות הלילה ולימי סגריר.

פצצת אנרגיה ירוקה

עד כה ולמרות מאמצים מחקריים בכל רחבי העולם, עוד לא התגלתה אותה "פצצת אנרגיה ירוקה" שתצליח להפיק חשמל באופן רציף מבלי להתכלות, מבלי לזהם, בעלות סבירה ובאופן המאפשר שימוש בכל מקום בעולם.

אחד מתחומי העיסוק המרכזיים של חברת הפחם הישראלית וחלק ניכר מפעילותה הכלכלית מוקדש לתחום הספנות והובלת מטעני הפחם.

אורכה של אונית פחם הוא כשלושה מגרשי כדורגל.

סוגי חוזים בתחום ההובלה הימית

ההתקשרויות עם ספקי ספנות מתבצעות באמצעות חוזים מסוגים שונים:

• חכירת זמן (Time Charter) – חוזה על פיו חוכרת החברה אונייה לתקופה קבועה מראש, ובמהלכה היא רשאית להשתמש באונייה ובצוותה, בהתאם לצרכיה, לרבות האפשרות של החכרתה לצד ג'. בחוזים מסוג זה התשלום הינו מחיר קבוע ליום והחברה נהנית משליטה מסחרית מלאה.
• Spot – חוזה על פיו החברה חוכרת אונייה להפלגה בודדת בטווח זמן המוגבל לשלושה חודשים.
• COA – חוזה על פיו בעל האונייה מתחייב לכמות הפלגות נתונה בתקופת החוזה, תוך קביעת נמלי מוצא ונמלי יעד מוסכמים במחירים שסוכמו.

כאשר נוצרת הזדמנות עסקית, מחכירה החברה בהחכרת משנה אוניות הנמצאות בשליטתה לביצוע עסקה בודדת או לתקופה שנקבעה. החכרות המשנה מהוות ערוץ נוסף להגדלת רווחיה ומסייעות ביצירת גמישות תפעולית של לוח ההפלגות (על מנת להתאים בין תאריכי הגעת האוניות לצרכי ויכולת החברה ונמלי הפריקה).

שוקי הפחם והספנות בהם פועלת חברת הפחם הישראלית הם שווקים בינלאומיים גלובליים בעלי מאפיינים ייחודיים. בשנים האחרונות ידעו שווקים אלו תנודות חדות במחירים, שהביאו להערכות מחדש של השוק ולהתפתחות חוזי מסחר המותאמים לשווקים תנודתיים.

רכש הפחם

החברה בודקת את אמינות ספקי הפחם מתוך שאיפה לעבוד עם ספקים ידועים ובעלי מוניטין, ובמקביל פועלת למציאת מקורות אספקה חדשים.

פחם – הוציאו עליו חוזה

בהתאם לצרכים, למצב השוק ולאור המחוייבות לאספקת פחם סדירה, החברה חותמת על חוזי רכש בשוק הפחם העולמי. ההתקשרות עם  ספקי הפחם מתבצעת באמצעות חוזים סטנדרטיים (הצמודים, בדרך כלל, למדדי מחירי פחם בינלאומיים), כאשר ישנן מגבלות על איכות וכמות המטענים. קיימות מספר אפשרויות לסוג ההתקשרות עם ספקי הפחם:

• חוזה ארוך טווח חוזה שתוקפו לשנתיים ומעלה אשר במסגרתו חותמת החברה על קבלת מספר מטענים/כמות פחם בטונות מדי שנה מאותו ספק.

• חוזה שנתי חוזה שתוקפו לשנה אשר במסגרתו חותמת החברה על קבלת מטען אחד או יותר במהלך השנה.

• חוזה Spot עסקה בודדת לרכישת מטען יחיד מספק פחם.

• חוזה מסגרתחוזה בו נקבעת המסגרת של תנאי החוזה, כך שבכל רגע נתון ניתן לבצע עסקה מכל סוג בהתאם לתנאים שנקבעו בחוזה המסגרת.

תנאי המשלוח

תנאי המשלוח נקבעים בהתאם לתנאי משלוח מקובלים בעולם (Incoterms)  כגון:

CIF – חוזה על פיו ספק הפחם אחראי לטעינת הפחם על האונייה ולהובלתו ארצה.

FOB – חוזה על פיו חברת הפחם אחראית להובלת הפחם ארצה עד לתחנות הכוח.

CIF\DAP – חוזה על פיו ספק הפחם אחראי לטעינת הפחם על האונייה ולהובלתו ארצה הפחם עובר לבעלות חברת הפחם בנמל הפריקה.

שוק הפחם מתאפיין בהסכמי מחיר לתקופות קצרות בלבד. החברה מווסתת את תמהיל החוזים, בהתאם למדיניות זו ובהתאם לתחזיות ומגמות השוק.

שוק הפחם העולמי נשלט על ידי מספר מצומצם של שחקנים ראשיים ושחקני משנה. בסה"כ 5 מדינות מובילות את ייצוא הפחם העולמי ומספר מצומצם של חברות ענק בעלות זיכיונות כרייה פועלות במדינות שונות.

מכרה פחם

חמש יצואניות הפחם הגדולות

המדינות העשירות במחצבי פחם בהיקפים גדולים מאוד הן: אוסטרליה, אינדונזיה, קולומביה, רוסיה ודרום אפריקה.

בעבר נמנתה סין על רשימת היצואניות הגדולות, אך במרוצת השנים היא הפכה לצרכנית כבדה של פחם בשל מהפכת התיעוש שעברה, והפכה יצואנית ליבואנית הגדולה בעולם. רכש פחם על ידי סין הוא גורם לא צפוי שעלול בכל רגע נתון לערער את שוק הפחם העולמי ולגרור עליית מחירים או ירידת מחירים תלולה.

שחקנים מוכרים בזירת הפחם

אינדונזיה עד תחילת שנות ה- 90 אינדונזיה לא היתה שחקן בשוק הפחם, ומאז היא הפכה ליצואנית מובילה של כ- 520 מיליון טון בשנה. קבוצת Bumi היא הגורם הדומיננטי בשוק האינדונזי (המייצאת כ – 78 מ"ט בשנה) ולצידה פועלות עוד 5 חברות המשווקות, כל אחת, כ- 30-10 מיליון טון בשנה.

בשנים האחרונות, הגדילה אינדונזיה מדי שנה, את הייצוא השנתי שלה בעשרות מיליוני טון, אם כי חלקו הארי של הפחם הזה מאופיין באיכות נמוכה יחסית ונמכר בעיקר לשוקי הודו וסין.

רוסיה בשנת 2022 בעקבות המלחמה של רוסיה עם אוקראינה, האיחוד האירופי ומדינות נוספות, כגון ארה"ב ויפן, הפסיקו לרכוש פחם רוסי. בעיקבות זאת, עיקר הפחם הרוסי מיוצא כיום למדינות במזרח הרחוק כגון, סין והודו וכן למדינות באגן הים התיכון כגון: טורקיה.

דרום אפריקה עד לשנת 2003, החזיקה דרום אפריקה בתואר היצואנית המובילה בעולם, אך בשנים האחרונות היא מתמודדת עם קשיים לוגיסטים שונים ואינה מצליחה להגדיל את יצוא הפחם. החברות העיקריות בתחום כריית הפחם בדרום אפריקה, הינן: ,  Seriti, Exxaro, Thungela, Glencore.

אוסטרליה עד שנת 2005 היתה יצואנית הפחם הגדולה בעולם (עד לכניסת אינדונזיה לשוק), מייצאת כיום כ- 200 מ"ט פחם קיטור בשנה. גם במדינה זאת החברות העיקריות בתחום כריית הפחם הינן:  Glencore, BHP Billiton, Yancoal, Whitehaven, Peabody.

קולומביהסך הייצוא מקולומביה עומד על למעלה מ- 54 מיליון טון בשנה. חברות ענק בתחום כריית הפחם בקולומביה הינן: חברת Cerrejon (בבעלות Glencore), וחברת Drummond.

כל אנייה המפליגה מקולומביה לארץ, נבדקת על ידי צוללנים טרם יציאתה מנמל קולומביה כדי למנוע הברחות  סמים

בשל גודלן הרב, אוניות צובר אינן יכולות לנוע בנהרות ומעברי ים צרים. זו הסיבה לכך, שמדינות עתירות מרבצי פחם עם מוצא ישיר אל הים, מקיימות קשרי מסחר ענפים עם מדינות מעבר לים. מדינות עתירות פחם שהמוצא הימי שלהן מוגבל, סוחרות בדרך כלל עם מדינות בתוך היבשת ומשנעות אליהן את הפחם באמצעות רכבות או אוניות קטנות יחסית. רוסיה למשל, משמשת מקור פחם מצוין למדינות באירופה. ישראל מייבאת פחם מרוסיה רק באמצעות אוניות קטנות יחסית. עיקר הייבוא של ישראל מתבצע ממדינות מרוחקות יותר כמו קולומביה ואוסטרליה, שבהן נמלי ים עם גישה ושטחי עגינה לאוניות צובר ענקיות ובהם מותקן מסוע פחם  המשנע את הפחם לתוך בטן האונייה.

אוניית צובר במקביל למזח פחם

הדרך הארוכה והדרך הקצרה

 לכאורה, הכי טבעי היה להוביל את הפחם מאוסטרליה ואינדונזיה במסלול הקצר דרך תעלת סואץ. בפועל זהו נתיב ימי שהולך והופך פחות שמיש בשל מחיר המעבר היקר שדורשת מצרים מאוניות העוברות דרך התעלה.

 הבעיה נוספת היא בעיית הפיראטים. בעלי אוניות רבים חוששים שפיראטים סומאליים ישתלטו על האוניות וידרשו כופר רב בעדן. על מנת להמנע מכך ולאפשר מעבר חופשי של האוניות ועמידה בהתחייבויות כלפי חוכרים ומזמיני הובלה ימית, אוסרים חלק מבעלי האוניות על המעבר דרך התעלה.

אונייה ממוגנת כנגד מתקפת פיראטים

את המעבר בתעלת סואץ מחליף נתיב ימי ארוך יותר, דרך כף התקווה הטובה שמאריך את הדרך בכ- 20 יום כשהמסע הוא מאוסטרליה, אבל מבטיח שהפחם יגיע בשלום ארצה וימלא את תפקידו.

עד שנת 2003, נמנתה סין על יצואניות הפחם הגדולות. החל משנה זו, ובעקבות תהליכי שינוי שהפכו את סין למדינה בצמיחת ענק, מעצמה תעשייתית שעוברת תהליכי אורבניזציה ולכן צורכת הרבה יותר חשמל, החלה סין לצרוך פחם יותר מכושר הייצור העצמי שלה. התוצאה של תהליך זה היתה הפיכתה של סין מיצואנית פחם ליבואנית ענק ולעליה חדה ומתמדת במחירי הפחם העולמיים.

החל משנת 2014 חלה ירידה בקצב הצמיחה הכלכלית בסין. הירידה גרמה לקיטון הביקוש לפחם והקטנת היבוא, ותרמה לירידה במחירי הפחם העולמיים. במטרה לעודד את הכלכלה המדשדשת ולעצור את ההאטה, הממשלה הסינית יצרה תמריצים פיסיקאליים ומוניטריים, ובין הצעדים הבולטים שננקטו היו הורדת הריבית על ההלוואות והגדלת ההוצאה הממשלתית. במקביל, על מנת להתמודד עם בעיות בנושאי איכות הסביבה ולהגן על סקטור הכרייה המקומי מפני הפסדים, הממשלה נקטה בצעדים חריגים של קיצוץ בהיצע הפחם המקומי.

בעקבות ההקלות במתן האשראי, בשנת 2016 התעשייה בסין החלה לצמוח בשיעור גבוה יותר מהצפי שהיה בתחילת השנה, אך הקיצוץ המאסיבי בתפוקת הפחם הוביל למחסור בשוק המקומי, לגידול משמעותי בייבוא הפחם לסין, וכתוצאה מכך לעליית מחירי הפחם בשוק הבינלאומי.

סין ממשיכה להיות יצרנית וצרכנית הפחם הגדולה בעולם. ייצור הפחם המקומי עומד על כ- 4.4 מיליארד טון בשנה, ובשנת 2023 היא יבאה כ- 340 מיליון טון פחם מכל הסוגים. כמות הפחם הנצרכת בסין ממשיכה לגדול, אך נתח הפחם בתמהיל הדלקים לייצור חשמל יורד בהתאם ליעד שהוצב (ירידה מ- 64% בשנת 2015 ל- 58% בשנת 2020). את מקומו של הפחם תופסים הגז והאנרגיות המתחדשות.

יחד עם זאת, מדינות נוספות באסיה וביניהן הודו, דרום קוריאה, טאיוואן, מלזיה ואחרות עוברות תהליך צמיחה המביא לגידול בביקוש לאנרגיה.

מסין ועד הודו

הודו הפכה גם היא למעצמת תעשייה הצורכת הרבה יותר חשמל וכתוצאה מכך גם פחם. הודו הגדילה מאוד את יבוא הפחם בשנים האחרונות והפכה ליבואנית השניה בגודלה בעולם, אך נראה שהגיעה לשיא היבוא. קצב גידול היבוא אינו צפוי לעלות באופן ניכר, שכן הודו הגדילה באופן משמעותי את יכולת יצור הפחם המקומי.

הפחם יכול להתחמם מעצמו ולהידלק.

פריקת פחם יכולה להתבצע רק בנמלים בהם מותקן מסוע פחם או בסמוך להם. האונייה נקשרת ומעוגנת היטב בסמוך לרציף הפריקה, ותפקידם של אנשי הצוות שעליה לייצב אותה במהלך הפריקה. במקומות מסויימים בעולם מתבצעת הפריקה בלב ים מהאונייה אל רפסודת ענק שממנה מועבר הפחם אל המסוע.

בארץ מתבצעת פריקת הפחם בנמלים ייעודים בתוך מתחמי תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון. הפחם נפרק מהאונייה ישירות למסוע הפחם ומועבר באמצעותו  לשטח המיועד לכך בתוך תחנת הכוח.

תהליך הפריקה – מלוא חופנייםטרם הפריקה נקשרת האונייה אל מסוף הפריקה ומיוצבת היטב. הפריקה מתבצעת באמצעות עגורנים הממוקמים על המסוף במקביל למחסני הפחם (סַפְנות) של האונייה ונעים על גלגלי העברה. קצה הזרוע של העגורן ממוקם מעל המחסן וממנו משתלשלות שתי כפות איסוף הידראוליות ענקיות (GRAB) החופנות את הפחם ומרימות אותו לגובה. כפות אלו נוסעות לאורך זרוע העגורן כמו קרונית ונפתחות מעל למשפך שמזרים את הפחם אל מסוע הפחם.

כי לו יעה – יעה חופניים במהלך איסוף פחם

לאן נושבת הרוח?כפות האיסוף היורדות אל מחסני האונייה עושות זאת בקשת שאותה יש לחשב בדייקנות נוכח כיווני הרוח ועוצמתה. המנופאי היושב במרומי העגורן קולט ומחשב את נתוני הרוחות באמצעות מכשור מתאים, ומכוון את כפות האיסוף כך שלא  יכנסו לתוך הספנה ולא לכיוון הסיפונים.

פריקה בשיווקי משקלפריקת האונייה היא תהליך מורכב הטומן בחובו גם סכנות.  משקלו הרב של הפחם, משפיע על יציבותה ולכן אם מחסן שלם ירוקן עד תומו, עלולה האונייה לאבד איזון ואף לטבוע. זו הסיבה לכך שתהליך הפריקה מתבצע בצורה מאוזנת והדרגתית בין המחסנים ותוך שיתוף פעולה מלא בין הימאים והמנופאים.

אוניית צובר מאבדת ממשקל ההדחק (Displacement) לאחר פריקתה ועולה מספר מטרים ביחס לגובה פני הים.

לחשוב בגדולכשאתם מדמיינים לעצמכם את תהליך הפריקה, כדאי שתעשו את זה בגדול. על כל אוניית צובר יש בין 7 ל- 9 ספנות (מחסני ענק) בגובה של כ-  18 מטר אורך כל אחת ותכולתן נעה בין 18,000 ל- 20,000 טון פחם.

 כל 2 כפות כאלה, ששמן המקצועי הוא יעה חופניים (או GRAB), חופנות כ- 22 טון פחם בכל סיבוב. הכפות כל כך גדולות, שגם כשהן מניפות לאוויר טרקטור הן נראות  גדולות ממנו.

זמן פריקהכאשר 3 מנופי פריקה עובדים בו זמנית, יחלפו כ- 4-5 ימים עד לסיום פריקתה של אוניית צובר גדולה מאוד וכיומיים שלושה כאשר מדובר באונייה קטנה יותר.

3 עגורני פריקה בפעולה

 רק על מנת לסבר את האוזן ולקבל אומדנים הקרובים למציאות, כדאי שתעשו את החשבון הבא: אם באוניית צובר יש כ- 150,000 טון פחם, ובכל חופן שנלקח מהספנה יש 22 טון, ידרשו כ- 454 פעולות של כפות החופניים מדי יום, על מנת לפרוק את האונייה ב- 5 ימים.

על מנת שקצב האספקה יהיה תואם לרמת הצריכה הנדרשת, מתבצע תהליך הפריקה מסביב לשעון במהלך ימות השבוע.  לעיתים, נמשכת עבודת הפריקה גם בשעות הלילה בשל אילוצים הנובעים מלוחות הזמנים  שנקבעו לאוניות מראש.

ראשית, כדאי לתקן טעות רווחת. פחם קיטור הוא לא אותם גבישים שחורים שאנו קונים ברשתות השיווק לקראת יום העצמאות או ל"ג בעומר. מקורו של הפחם המיועד לתהליך הייצור של חשמל ומיובא ארצה על ידי חברת הפחם הישראלית,  הוא במכרות גדולים ברחבי העולם. פחם זה אוצר בחובו אנרגיה רבה המתפרקת ומשחררת חום רב  המניע את תהליך הפקת החשמל.

יש עשן בלי אש

מיתוס נוסף שצריך וכדאי להפריך כאשר עוסקים בפחם קיטור, נוגע לחשיבה העממית שפחם נדלק מאש. זוהי טעות רווחת. מי שמתהלך במכרות הפחם, ואפילו לצד ערימות הפחם המגיעות לתחומה של חברת החשמל, יכול לצפות מדי פעם בעשן דקיק מיתמר ועולה מתוך הערימה. לא. במקרה כזה, אין חשש של ממש להתלקחות שריפה. אין צורך למהר ולהזהיר את אנשי הביטחון וגם לא להזעיק את מכבי האש. מדובר בהתחמצנות מקומית של פחם. טיפול נכון של דחיסת הערימה ע"י טרקטור יביא לדעיכת האש ולכיבוי השריפה בקלות יחסית.

המילה פחם מופיעה 3 פעמים בתנ"ך ורק פעמיים בהקשר של שריפה.

פחמן אוהב חמצן?

תהליך הבעירה של הפחם הוא תהליך כימי מיסודו ומבוסס על התחמצנות של החומר. נוכחות של חמצן היא זו שגורמת לפחם להתחמם ועלולה להציתו ולגרום לשריפה.  דחיסת ערימות הפחם ומניעת איוורור היא הדרך הפשוטה והיעילה ביותר למניעת התחמצנות הפחם והתלקחות של שריפות.

כאשר פורצת שריפה מקומית בערימת פחם, היא אינה מטופלת במים, אלו עלולים להגביר את תהליך החמצון בגלל הרכבם (H₂O), הכולל בתוכו אטומי חמצן.

שחור כמו פחם

אז לידיעתכם: פחם הוא לא בהכרח שחור. בחלק ניכר מהמקרים מדובר בגבישים בצבע חום. חומר היסוד שממנו נוצר הפחם ושעל שמו הוא קרוי, פחמן, נושא לעיתים את הגוון הירקרק המוכר לנו כאבני יהלום.

העולם המודרני הביא להיעלמותם הכמעט מוחלטת של כורי הפחם במתכונתם המסורתית, המוכרת לנו בעיקר מסרטי הקולנוע. תהליך הכרייה עבר תיעוש ומיכון, וכיום, כמעט ולא ניתן למצוא מכרות פחם שבהם מתבצעת כרייה ידנית.

פסלו של הכורה – מתוך מוזיאון סבלבארד, הקוטב הצפוני

כיצד מתבצעת הכרייה בימינו?

ישנן מספר שיטות כרייה כאשר המשותף לכולן הוא מעבר לשימוש במכונות ושימוש מינימלי בכוח אדם על מנת שלא לסכן חיי אדם.

מרבצי פחם נמצאים בטבע בשכבות המכונות SIM, כאשר עובי השכבות שונה ממקום למקום. קיימות שכבות פחם בעובי של עשרות ס"מ, אשר אין כדאיות כלכלית לכרותן, ולעומת זאת ישנם מקומות בהם שכבת הפחם היא בעובי של מספר מטרים. במקרה כזה, המרבץ עשוי להפוך למכרה פעיל.

כריית הפחם מתבצעת במכרות תת קרקעיים או במכרות פתוחים. ברוב המכרות כורים פחם ממספר שכבות, כאשר כל שכבה נמצאת בעומק אחר, באותו מכרה.

כרייה במכרה תת-קרקעי

בדרך כלל, כרייה תת קרקעית מבוצעת בשכבות פחם המצויות בעומק של עשרות מטרים מתחת לפני הקרקע ולעיתים אף בעומק של מאות מטרים.

הכרייה מבוצעת מתחת לפני הקרקע במנהרות חפורות והפחם המופק משונע במנהרה ארוכה ותלולה אל מחוץ למכרה.

פחם המיועד למנגל /ברביקיו הוא לא הפחם האנרגטי שממנו מפיקים חשמל.

שיטות הכריה התת-קרקעיות הנפוצות הן:

Continuance Mining – כרייה מתמשכת המבוצעת באמצעות גלגל שיניים החופר בתוך הפחם ועושה דרכו קדימה תוך כדי יצירת מנהרה ארוכה, איסוף הפחם המגורד והסעתו באמצעות מסוע אל מחוץ למכרה.

בשיטה זאת מופעלות כיום מכונות אשר ביכולתן לכרות כמות של כ- 5 טון פחם לדקה (יותר מקצב הכרייה היומי של כורה פחם בעבר). המכונות מבצעות הן את הכרייה עצמה והן את האיסוף וההובלה של הפחם אל מחוץ למכרה.

Long Wall Mining – כרייה מתמשכת המבוצעת על ידי חיתוך שכבת הפחם באמצעות "סכין" עגולה וגדולה החותכת בשכבת הפחם כעין פרוסות והפחם עושה דרכו אל מחוץ למכרה באמצעות מסוע.

כרייה במכרה פתוח

במקום בו שכבת הפחם אינה עמוקה (בדרך כלל עד 20 מטר מתחת לפני הקרקע) משתמשים בפיצוצים ובכלים מכניים כבדים להסרת שכבת ה"טפל" שמעל שכבת הפחם. הסרת הטפל מתבצעת בחתכים או רצועות ארוכות. בתחילת התהליך קודחים חורים וממלאים בהם חומרי נפץ. לאחר הפיצוץ, מועמס הטפל באמצעות ציוד מכני גדול כגון dragline, מחפר ומשאיות (truck and shovel), או מחפר בעל גלגלי שיניים ומסועים ונשמר מחוץ לאזור הכרייה המתוכנן.

כרייה במכרה פתוח

מהטפל לעיקר

הסרת הטפל מתבצעת עד לחשיפת שכבת הפחם (coal seam) ורק אז מגיעים לדבר האמיתי. ניתן לקדוח ולפוצץ את שכבת הפחם (אם היא קשה מדי) או לכרות אותה בעזרת ציוד מכני גדול כגון dragline, מחפר ומשאיות (truck and shovel). הפחם מועבר באמצעות משאיות או מסועים למתקן שטיפה והכנה. כאשר מסתיימת הכרייה ברצועה החפורה, מתבצעת חפירה ברצועה הסמוכה לה והטפל של הרצועה החדשה משמש לכיסוי הרצועה הראשונה.

שיטה זו מתאימה למרבצי פחם באזורים מישוריים.

פחם הוא חומר מוצק טבעי הנחשב לאחד המקורות העיקריים בעולם לייצור חשמל ופלדה. הפחם הוא תוצר של הצטברות שכבות צמחים, סלעים ואדמת סחף, ששקעו זו על גבי זו במשך מיליוני שנים. לחץ משקלן העצום של השכבות שנערמו זו על גב זו שחרר חום שגרם לתהליך של התאבנות ולאחר מכן של התפחמות. הפוטנציאל האנרגטי של הפחם מחושב בערכים קלוריים על פי כמות האנרגיה המשתחררת בעת שריפתו.

פחם אנרגטי

כמה פחמן יש בפחם?הפחם מורכב מ- 3 סוגי חומרים: מינרלים, גזים ונדיפים ומים. איכותו של הפחם נגזרת מאחוז הפחמן המרכיב אותו. ככל ששכבת הפחם קדומה יותר וממוקמת עמוק יותר בנבכי האדמה – כך איכותה גבוהה יותר ואחוז הפחמן בה גבוה יותר.

הפחם מחולק לארבעה סוגים על פי שיעורי הפחמן המרכיבים אותם:

• ליגניט – מכיל 60%-46% פחמן, ומשמש בעיקר לייצור חשמל במדינות שבהן הוא מופק. מסחר בינלאומי ימי לא מתקיים בפחם מסוג ליגניט בשל ערכו הקלורי הנמוך.
•  פחם תת-ביטומני – מכיל 69%-60% פחמן ומשמש בעיקר לייצור חשמל.
• פחם ביטומני – מכיל 89%-69% פחמן ומשמש בעיקר לייצור חשמל וכחומר גלם בתהליך ייצור פלדה.
• פחם אנתרציט – מכיל 98%-86% פחמן ומשמש בעיקר להסקה ביתית ברוסיה, בטורקיה ובמדינות נוספות. כמו כן, לעיתים משמש פחם מסוג אנתרציט להפקת אנרגיה במפעלים תעשייתיים ובתהליכי ייצור פלדה.
• בארץ הפחם המשמש לייצור חשמל הינו פחם ביטומני.

בתנאי לחץ וחום גבוה לאורך זמן, יהפוך  גרפיט (סוג מסויים של פחם) ליהלום.

מה מדליק את הפחם?

פחם לא נדלק מאש אלא מתהליך כימי של התחמצנות. משבי רוח וזרמי אוויר מציתים אותו ובתהליך השריפה משתחררים הגזים הנדיפים מתוכו: חמצן וחנקן. ההזרמה הנוספת של החמצן לתהליך הבעירה מלבה את האש והחום.

כיבוי שריפה של פחם לא מתבצע עם מים, בשל נוכחות חמצן בתוך המים והחשש מהגברת הבעירה. כדי למנוע שריפות בערימות פחם דוחסים אותן באופן שמונע היווצרות של כיסי חמצן ויצירת אינטרקציה עם משבי אוויר.

שימושי פחם – לא רק לצורכי הפקת אנרגיה

פחם אינו משמש רק לצורכי הפקת אנרגיה. יש לו שימושים רבים נוספים. בתעשייה הכימית, הפחם הוא חומר גלם חשוב, הן כמקור לפחמן טהור המהווה בסיס לסינתזה של חומרים רבים, והן כמקור לכימיקלים אורגניים אחרים המצויים בו.

בתעשייה המטלורגית, משמש  ה –  Coking Coal המופק מפחם ליצירת ברזל טהור והפיכתו לפלדה. בנוסף משמש הפחם חומר גלם בתעשיית התרופות, הצבעים וקוטלי מזיקים.

גרברה על מצע אפר פחם

פחם הניע את המהפיכה התעשייתית.